פסק-דין בתיק ע"א 30936-08-11

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חגית
מאק-קלמנוביץ') ב-ת"א 3109/05 מיום 20.6.11.

המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) הגישו תביעה לסילוק יד נגד המערערים, אב ובנו, ממקרקעין וממבנה שהוקם עליהם (להלן: המקרקעין). המקרקעין היו בבעלותו של המנוח יאסיר מחמד אחמד תאיה, אביהם של המשיבים (להלן: המנוח), הרשום כבעלים בלשכת רישום המקרקעין. המשיבים הם יורשי המנוח על פי צו ירושה של בית הדין השרעי, משנת 1975, שניתן לאחר פטירת המנוח. אין חולק כי זכויותיו של המנוח, וכיום זכויותיהם של המשיבים, הן ביחס ל- 29/32 חלקים מזכויות הבעלות במקרקעין. המערערים טענו להגנתם, כי הם שותפיהם של המשיבים בזכויות במקרקעין בשיעור של 3/32 חלקים, שכן הם רכשו את זכויותיה במקרקעין של בתו המנוחה של המנוח פריזה יאסין תאיה ויורשתו (להלן: המנוחה), באמצעות יורשיה. לראייה נסמכו המערערים על ייפוי כוח בלתי חוזר בדבר אותה רכישה.

בבית משפט קמא העלו המשיבים את הטענה לפיה המנוחה היא נפקדת על פי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים). בהתאם, צורף המשיב 5 כנתבע נוסף. בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיב 5, לפיה המנוחה, שהיתה תושבת האזור (בית חנינא) ונשאה תעודת זהות של הממשל הצבאי - היא נפקדת. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי נכסי המנוחה עברו לבעלות המשיב 5 ולא ניתן היה לעשות בהם עסקה ללא הסכמתו. משמע, ככל שנעשתה עסקה בין המערערים לבין יורשי המנוחה, עסקה זו בטלה. לפיכך, יש לראות במערערים כמי שמחזיקים במקרקעין שלא כדין. בית משפט קמא קיבל אפוא את התביעה והורה על פינוי המקרקעין בתוך 45 ימים, תוך חיוב המערערים בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים.

במסגרת פסק הדין התייחס בית המשפט לפסק הדין שניתן בה"פ (מחוזי י-ם) 3080/04 דקאק נוהה נגד יורשי המנוחה נעמה עטייה עדווי (כב' השופט אוקון) (להלן: עניין דקאק), אליו הפנו המערערים, שם נקבע כי השטח שהיה נתון בשליטת הממשל הצבאי הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים אינו נחשב כשטח בשליטת מדינה אחרת באותה תקופה, ועל כן אין לראות את תושבי השטחים הללו כנפקדים. בית המשפט קבע כי העמדה שהובעה בעניין דקאק היא עמדה חריגה בפסיקה, ולכן היא אינה מחייבת. מעבר לכך, המערערים לא הוכיחו כי נעשתה עסקה בינם לבין המשיבים לחלוקת נכסי המנוחה, או כי המשיבים הסכימו לשימושם של המערערים במקרקעין. בית המשפט הוסיף, במענה לטענת המערערים כי הם בעלי זכויות ברכוש נוסף של המנוח, שלגביו אפשרו את שימושם של המשיבים בו, כי המערערים לא טרחו להגיש תביעה לפירוק שיתוף באותן חלקות מקרקעין או להגיע להסדר עם המשיבים באשר לחלוקת עיזבון המנוח.

על כך ערעורם של המערערים לפנינו.

בערעורם, שבים המערערים ומפנים לפסק הדין שניתן בעניין דקאק המצוי בדיון בערעור בבית משפט העליון בהרכב מורחב. לטענתם, יש מקום להמתין לפסיקת בית המשפט העליון בעניין ולעכב את מתן פסק הדין עד אז. לגופו של עניין, המערערים מבקשים לאמץ את פסק הדין הנ"ל ולהפעילו בענייננו כך שיימנעו תוצאות נפקדותה של המנוחה, היינו, העדר זכויות המערערים במקרקעין, וייקבע כי המערערים עשו עם יורשי המנוחה עסקה בת תוקף בנוגע לחלקיה במקרקעין. עוד נטען, כי גם אם ייקבע שמקור זכויותיהם של המערערים הוא במנוחה שהייתה נפקדת, אין בכך כדי להקנות למשיבים זכות לקבל את החזקה במקרקעין ועליהם להגיש תביעה לפירוק השיתוף נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים. המערערים שבים ומפנים לכך שהסכסוך בין הצדדים מתייחס לנכסים נוספים מנכסי עיזבון המנוח, ולטענתם מן הדין לדון בכל היבטי הסכסוך ולא בשאלת החזקה בחלקה אחת תוך הותרת משפחת המערערים ללא קורת גג.

המשיבים מבקשים לקיים את פסק הדין מטעמיו. המשיבים מפנים לכך כי המערערים עברו עבירות בניה ובנו מבנים על המקרקעין ללא היתר, ואף תלוי ועומד נגדם גזר דין המצווה על הריסתם. המשיבים מוסיפים, כי גם אלמלא היתה המנוחה נפקדת, מדובר במי שלכל היותר יכלו לטעון לבעלות ביחס ל-3/32 חלקים במקרקעין אך השתלטו על קרקע רחבת ידיים ובנו עליה מבנים שונים ללא הסכמת המשיבים.

ב"כ המשיב 5 מטעימה בעיקרי הטיעון שהגישה כי על פי לשון החוק לנכסי נפקדים, המנוחה היא נפקדת, ובאופן אוטומטי המקרקעין הם נכס נפקד. סעיף 22 לחוק נכסי נפקדים קובע, כי אין תוקף לכל עסקה שנעשתה בנכס נפקד, כל עוד לא ניתנה לכך הסכמה בכתב מאת האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בעניינו, הסכמה שכזו לא ניתנה, לפיכך אין כל תוקף לכל עסקה שעשתה המנוחה בנכס, ככל שעשתה, בה התיימרה להעביר את זכויותיה למערערים. במילים אחרות, מאחר שהמקור הבלעדי והיחיד לזכויות המערערים הוא זכויותיה של המנוחה, עוברות אלה לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולמערערים אין יד ורגל בהם. עוד הפנתה ב"כ המשיבים, בין היתר, לפסקי הדין שניתנו ב-ת"א (מחוזי י-ם) 6044/04 דאוד חטאב חסין נ' שאול כהן (כב' השופט כרמל) מיום 9.5.06, וב-ת"א (מחוזי י-ם) 6161/04 עיאד נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (כב' השופט ענבר) מיום 2.10.08, שם הבחין בית המשפט בין החלת חוק נכסי נפקדים על פי לשונו מזה לבין הפעלת הסמכויות שמקנה החוק לאפוטרופוס על נכסי נפקדים מזה, וכן להבחנה שנעשתה בענין זה בהליכים המתקיימים בבית המשפט העליון במסגרת הערעור על עניין דקאק (ע"א 2250/06).

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 

אנו מצרפים את קולנו לעמדתם של בתי המשפט שקדמו לנו אשר לא ראו עין בעין עם בית המשפט בעניין דקאק את פרשנות חוק נכסי נפקדים (נפנה בהקשר זה גם ל-ה"פ (מחוזי י-ם) 3368/04 אלתמימי נ' אלתמימי (כב' השופט שפירא) מיום 12.9.06). בהקשר זה נוסיף, כי בענייננו כלל לא מתעוררת שאלת הפעלת הוראות חוק נכסי נפקדים, שכן בעל דברם של המערערים איננו האפוטרופוס לנכסי נפקדים בגין פעולה כלשהי שביצע ביחס למקרקעין. עניינה של התביעה בסכסוך בין פרטים, שבמסגרתו התברר, על יסוד טענת המשיבים, כי מקור זכויותיהם של המערערים במקרקעין רעוע בשל כך שביצעו עסקה ביחס לנכס נפקד. המערערים טענו לקיומו של סכסוך כולל בינם לבין המשיבים ביחס לנכסי עיזבון המנוח. מחלוקות אלו חורגות מעבר למחלוקת המסויימת שהיתה מונחת לפני בית משפט קמא ולפנינו. נוסיף, כי המערערים לא נקטו עד כה כל הליך שהוא אשר נועד לברר מחלוקות אלה. לגוף העניין, המערערים לא חלקו על כך כי זכותם של המשיבים, בעלי רוב החלקים במקרקעין (29/32) לסלק את ידו של מי שמצוי בהם ללא זכות, זאת אף אם האפוטרופוס לנכסי נפקדים אינו מוצא לעשות כן מיוזמתו. זאת, במיוחד, מקום שנטען, ולא הוכחש, כי המערערים עושים שימוש בחלק הארי של המקרקעין ואינם מאפשרים את שימושם של המשיבים בהם.

בית משפט קמא הורה על פינויים של המערערים בתוך 45 ימים. אנו סבורים כי יש לתת למערערים שהות ממושכת יותר כדי להיערך לפינוי, ולפיכך אנו מורים כי פסק הדין של בית משפט קמא יעוכב עד ליום 22.4.12.

לא מצאנו מקום להיענות לבקשת המערערים ליתן להם רשות לערער בגוף פסק הדין.

על יסוד כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעור.

המערערים ישאו בהוצאות המשיבים כלהלן: המשיבים 1 עד 4 בסכום של 7,500ש"ח, והמשיב 5 בסכום של 7,500ש"ח.

המזכירות תעביר את הפיקדון שהפקידו המערערים בחלקים שווים לב"כ המשיבים כמפורט לעיל.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ב, 7 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.